29/01/2007
בדרום עיר חברון שבגדה המערבית, ועל גבעות סלעיות, חיים חברי שבט פלסטיני בצורה פרימיטיבית לאין ערוך. הם גרים במערות ומתפרנסים על התוצרת שהאדמה מניבה להם. לקבוצת המערות בהן הם גרים קוראים " כפר מר'אנה". בני השבט של "חמדאן" אשר מגיע מספרם ליותר מ-120 בן אדם מהווים חברה יחידה במינה בתוך המערות העתיקות אלה. במערה אחת, חיים אחד עשר בן אדם: אבו עלי חמדאן, בן 73, ואישתו, יחד עם שנים מבניו השלושה עם משפחותיהם.
בני המשפחה מתאספים סביב שיך אבו עלי בתוך המערה, שותים תה ומקשיבים אליו כשהוא מספר להם סיפורו של חמור באחד הכפרים הקרובים. בני המשפחה קטינים וזקנים עוקבים את סיפוריו של השיך הקשיש מרובים בחיוכים שמרמזים על כך ששמעו אותם סיפורים מקודם. הילדים בכפר הולכים מספר קילומטרים מדי יום לבית הספר בכפר שבסמוך, אך הם כעת בחופשה.
אבו עלי גאה באורח החיים שלו וגאה גם כן לגור במערה. " הסבים שלנו גרו פה ואנו גם כן הולכים על אותו שביל ",אמר. אישתו "שרה " עובתד לאורך היום בהכנת האוכל למשפחה על אש מודלקת באמצעות עצי הסקה. מאש נודף עשן כבד שמתפשט בכל פינה במערה, בעוד ערמות של עצי הסקה - החומר שמהווה מקור ההסקה הבסיסי - פרוסות מסביב למערה מבחוץ. לבישול ולאפייה משתמשת "שרה" בתנור פרימיטיבי ואומרת " בערב אני לשה ובבוקר אופה ... ובצהורים אני מבשלת את ארוחת הערב ".
גליוני מטה ובגדים תלויים על חבלים משמשים להפריד בין החדרים בתוך המערות. בימי הקיץ, הפחד מפני בעלי חיים זוחלים ובעיקר נחשים, יושנים התושבים מחוץ למערות. ובימי החורף, הם מקציבים לעדרי הצאן והכבשים מקום שהיה בתוך המערות כשמזג האוויר הולך ומתדרדר. לשם בזבוז הפנאי, משתמשים בני השבט בצלחת לשם קליטת ערוצי הטלויזיה בלווין וצופים בשידורים אלה במערכת טלויזיה שמופעלת באמצעות בטריה של רכב.
לעתים קרובות, נודף ריח חריף של קפה אותה מכינים על תנור פרימיטיבי לאחר טחינת פרי הקפה באופן ידני. בדרך כלל, תושבי הכפר לא מגישים את הקפה לאורחיהם אלא רק בשעה לפני עזיבתם.
מי-הגשם מצטברים בתחתית לגבעה במאגר- מים שממנו שותים עדרי הצאן ובעלי חיים, בעוד מי השתיה אותם קונים בני השבט מתושבי העיירות בסמוך הם מעבירים לכפר שלהם על גבי חמורים שמהווים אמצעי התחבורה היחיד. בני השבט של חמדאן מתפרנסים מחקלאות ומרעית צאן וכבשים אשר מניבים להם בשר וצמר.
כפר " מר'אנה" הפרימיטיבי ועתיק ממוקם באמצע הגבעות בסתירה עצומה ובולטת עם שלוש התנחלויות ישראליות מודרניות בקרבתו, בהן יש מי-שתיה טהורים ומוגנים, גז וזרם חשמל בנוסף למערכת ביוב מודרני. לא מותר לתושבי הכפר להשיג רשיונות בנייה באזור מכוון שהוא מוגדר מבחינת השלטונות הישראליים כאזור היסטורי למרות שהכפר ממוקם ממש במרכז שלושת הישובים הישראליים שנבנו על אותה אדמה "היסטורית".
הדבר המוזר הוא כי תושבי כפר "מר'אנה" לא התנגדו לבניית גדר ההפרדה הקונטרוברסיאלית בקרבת הכפר למרות שהוא נבנה על חלק מאדמותיהם אך הגדר מבחינתם שומר עליהם מפני המתנחלים הישראליים שהתרגלו להתנכל בהם לעתים קרובים. על אף שהגדר מפרידה בין המתנחלים לבין תושבי הכפר, היא מנעה מהם מלהשיג עצי הסקה אותם היו קוטעים מיער בקרבת המקום. רק פעם אחת בשנה ניתן לתושבי הכפר להיכנס לישובים בסמוך על עגלות לשם אסיפת ענפי העצים.
הפער בין אורח החיים הפשוט של תושבי המערות בכפר מר'אנה לבין הישובים בסמוך בהם גרים מתנחלים יהודיים מוכיח על הסתירה החמורה באזור.
