09/12/2006מעבר רפיח בגבול עם מצרים הוא הדרך היחידה בפני הפלסטיניים לצאת מרצועת עזה למצריים. האיחוד האירופי נטל אחריות לניטור ההצטלבות עקב שהישראלים יצאו במידה חלקית מהרצועה אשתקד. הכוחות הישראלים אפשרו את פתיחת המעבר פעם אחת בשבוע, ואילצו כל מי שבכווניתו לנסוע להסתכל בתקשורת לעדכונים כתנאי מוקדם.
הפלשטינים נאלצו לשון בשני הצדדים של המעבר... תינוקות נולדו שם ואנשים אחרים מתו. השבוע בדרום רצועת עזה, ההמתנה נתארה לי ככואבת ומעליבה. אפילו פקידים בכירים ברשות הפלסטינית לפעמים לא היו מסוגלים לעשות את דרכם במעבר. על פי רוב ההערכות, המצב במעבר רפיח היום מוגדר כיותר טוב מזה שהיה לפני הנסיגה החלקית של הצבא הישראלי מרצועה, אבל עדיין לפלשטינים ולמצרים יש שליטה מוגבלת על הגבולות שלהם. המשרד לענינים זרים ברשות הפלסטינית הוציא השבוע הצהרה ובה גינה את הליכי הממשלה הישראלית במעבר רפיח וכינה אותם "כיבוש בלתי ישיר על גבולות ".
תהליך הנסיעה לפלסטינם היא ארוכה ומסובכת, ומתחילה בהגשת דרישה לאשרה מהמצרים. כל פלסטיני מתחת לגיל ארבעים חייב להשיג ויזת כניסה, הזמנות טיסה בנוסף לעוד הליכים ביורוקרטים שאפשר להגדיר אותם כהפסד עיקרי בזמן ובכסף.
מאז שעות הבוקר המוקדמות ביום רביעי שעבר, ישבתי על הגבול עם הנוסעים. מאות הפלסטיניית התאספו במעבר בעקבות השמיעה על כך שישראל העניקה אחרי חצות את אישורה על פתיחת המעבר. המון אנשים התמקדו על השער הראשי להוטים לעבור במהירות במקרה של סגירה פתאומית. האוטובוס הראשון יצא לדרך והסצנה הפכה להיות כאוטית ונראתה כמו שוק חיצוני בעת של הסרת עוצר. הרבה אנשים עברו את המשוכה הראשונה לחדר ההמתנה באולם שבו לא היה בכלל מספיק מקומת עבור כל אלה שהיו מסוגלים להגיע אליו. כמה פקידים בצוות של העובדים במעבר ניסו לסייע בהקלת מעברם של המון אנשים עם הדרכונים שלהם וגם במעבר התשלומים, אבל עם כל שעה חולפת נעשה ברור שהמשבר הולך ומתדרדר.כמה עיתונאים התלוננו בשל ההתקפות שנחשפו אליהן בשבוע שעבר על ידי אנשי המשמר הנשיאותי בזמן סיקורם לנסיעתה דרך המעבר של משלחת ראש הממשלה הפלסטינית, אסמעיל הנייה שיצא בסיורו הראשון במזרח התיכון, וכתוצאה לכך הוחלפו אנשי המשמר הנשיאותי אשר התרכזו באוהל הפנימי של המעבר באנשי המשטרה שפעלו בארגון מעברם של הנוסעים דרך השערים.
בצהורים, עם העליה ברמת הצפיפות, השתמשו אנשי המשטרה בזרנוקי מים על מנת לפזר את האזרחים ולהרחיקם מהשערים המובילים למעבר. מתוך מבנה המעבר, דיוחו משקיפי האיחוד האירופי כי אנשי המשטרה הפלסטינית ירו באוויר בעוד הישראליים היו מבחינים בכאוס דרך מצלמות הוידאו שהיינה מעבירות להם את תמונת המצב תוך המבנה וגם בתחום הגבול.
כאשר המשטרה ניסתה לפתוח את השערים בכדי לאפשר למכוניות ולאמבולנסים לעבור, עשרות אנשים ניסו לרוץ פנימה באותו זמן. אנשי המשטרה החלו להכות את האנשים בעזרת צינורות פלסטיק, והיו צעקות וגם עלבונות. אלו שהיו מנסים לצאת מהתור שלהם השתמשו במזודות שלהם בכדי להגן על עצמם ממכות של אנשי המשטרה, בעוד אחרים עדיין מנסים לטפס על השער. כל רבע שעה, הקרב היה מתחדש שוב. היה ברור לנוסעים כי ישנם יותר מדי אנשים ממתינים לעבור היום. בקרב הנוסעים היו חולים, עיתונאים, סוחרים, סטודנטים, בכירים בממשלה, וגם משפחות, וכולם היו מוכרחים לסבול את ההשלכות השליליות של הגבולות הסגורות בצל מציאות דומה לבית סוהר עם רק מספר שעות נשארו בפניהם לצאת לצד השני של המעבר. חולים תוך אמבולנסים, קשישים על קביים, עשרות נשים נושאות תינוקות היו בקרב אלה שברצונם לעבור.
הנוסעים (בני המזל) שעברו את המשוכה הראשונה היו ממתינים באולם, וכל עוד הזמן היה מתקרב לשעת סגירת המעבר המתח היה עולה. מאות נוסעים אחרים עלו לאוטובוסים עם מזוודותיהם בתקווה לעבור לצד השני של הגבול. הפקידים הפלסטיניים במעבר סימנו לאוטובוסים לזוז קדימה וכמו כן עשו המצריים, אך פתאום השער נסגר שוב. הגבול נסגר להיום וזה היה המצב. שררו רגעים של דומייה מוחלטת ותחושה מוחשית של דיכאון. אף אחד מאלה שהחזיקו מקומות באוטובוסים לא זז, כאילו סירבו לאשר כי הם חייבים לרדת עכשיו ולחזור הביתה ולחכות עוד פעם עד הפתיחה הבאה של המעבר בתקווה שתהיה שונה. הם נשארו תוך האוטובוסים לשעה מלאה אבל הרגישו כי השעה הזו חלפה באיטיות כמו שבוע שלם. אנשי המשטרה פעלו בכוח בכדי להוציא את הנוסעים אשר היו מקווים לקבל את הסיכוי להגיע ליעדים שלהם אם זה היו אוניברסיטות זרות, בתי חולים, קרובי משפחה או עבודה. אלו היו הרגעים שהמתארים " כואבים ומעליבים " נראו הכי מתאימים.
-----------------------------
דיווחו בערבית של
וויסאם עפיפה -עזה
וויסאם עפיפה -עזה
