02/12/2006
לא מצא אחד האסירים הפלסטיניים הכלואים בבתי כלא בישראל בפניו שום ברירה אחרת לזכות לאבהות חוץ מלנקוט באמצעי הברחה. הפעולה המתוחכמת של העברת הזרעים שנלקחו מהאסיר המצוי מאחורי הסורגים לאישתו היושבת באחד הכפרים בגדה המערבית הושלמה בהצלחה אך היתה מלווה בקשיים עצומים.
האסיר ואישתו ( אשר לא זכו לפרטיות זוגית מאז כ-15 שנה ), החליטו לבצע פעולת הזרעה מלאכותית לשם לידה נוכח השיקולים הקבועים אותם לקחו בחשבון ... צמצום הסיכוי של לידה טבעית בפני האישה המתקרבת לצמול כשהימים חולפים, ושהית הבעל בכלא עד היום האחרון בחייו לאחר שנידון לכמה מאסרי עולם.
הברחת הזרעים מהכלא לאישתו של האסיר פתחה תיק כואב בחייהן של אלפי הנשים הנשואות אשר זכותן הטבעית בלידה ובאמהות נשללה מהן משום שישראל מחזיקה בבעליהן תוך בתי הכלא ללא אפשר היה למרבית הנשים לתת ביטוי או להביע את רצונן ואת הצורך הטבעי שלהן להיות אמהות משום שהחברה הפלסטינית השמרנית בכלל וגם רוב האסירים עצמם מתיחסים לנושא זה ברגישות גבוהה.
אישתו של האסיר, אשר סירבה בחריפות לחשוף את זהותה מחשש ששלטונות הכיבוש הישראלי וגם שרות בתי הסוהר ינקטו בצעדי ענישה נגדה ונגד בעלה, חשפה כי הזרעים הוברחו מתוך הכלא והגיעו למקום בטוח לאחר שבעלה הביע את רצונו שהיא תעבור הזרעה מלאכותית בתקווה שתילד תינוק אשר ימלא את חייה בשמחה ויהווה פיצוי חלקי על קיפוחה מבעלה. " חמותי עזרה לי בהברחת הזרעים מתוך הכלא ",היא אמרה. באשר לפרטים של פעולת ההברחה שנעשתה בשיטה עליה סירבה לחשוף, היא ספרה בזהירות כבדה ואמרה : " דגמית הזרעים הועברה באמצעות אמבולנס ישראלי עד לאחד המחסומים הצבאיים, ומשם הועברה לאמבולנס פלסטיני שהיה מחכה בצד השני של המחסום, ולאחר מכן הועברה לידי הרופא המומחה אשר החזיק בה עד שנגיע להחלטה סופית בנוגע להוצאה לפועל של ההזרעה ".
עם הגעת הדגמית לידיו של הרופא המומחה, פנתה האישה לאלתר אל אנשי דת בכדי להשיג את התיעצותם בנושא הזרעה מלאכותית של זרעי בעלה ברחמה. הם הדגישו לה כי הפעולה היא לגלית מבחינת דת האסלאם אך התנו את ביצועה בנוכחותם של ארבעה עדים : שנים מהם מבני משפחתה בעוד השנים האחרים מבני משפחת בעלה.
למרות הדגשת האישה על כך שקבלה את עידודם של בני משפחתה וגם בני משפחת בעלה האסיר לבצע את הצעד הזה אשר -אם יבוא לידי הצלחה - יוגדר כמקרה לידה הראשון של אישתו של אסיר פלסטיני כשהוא מרצה עונשו בתוך הכלא, אך היא חזרה בה מביצוע הצעד מחשש לתגובתה של החברה ובעיקר כי המקרה יהווה תקדים בתולדות תנועת האסירים הפלסטיניים. לפי דבריה, "ישנם הרבה מקרובי משפחתי וגם ידידות שלי שעודדו לי לעבור את ההזרעה מתוך אמונה כי זו זכותה של כל אישה להיות אם , וישנם שהזהירו אותי מההשלכות החברתיות של המעשה אם יושלם בהצלחה ". עוד אמרה, " בשל המנהגים והמסורות וגם רגישותה של החברה הנחשבת לשמרנית בהתיחסותה כלפי מקרים שכאלה ... חזרתי מהחלטתי ואני חייבת לשקול את הענין מחדש ".
על אף שאישתו של האסיר החליטה באופן עדיין בלתי סופי כי לא תעבור את ההזרעה, היא מאמינה כי קיים צורך חיוני של העלאתה לדיון של זכותן של רעיות האסירים הכלואים בישראל בלידה ובאמהות לא רק במישור המשפטי והאנושי, אלא גם במישור הפוליטי בכדי להביא לקבלת החלטה המאפשרת להן לממש את זכותן דרך שיטות שכזו. היא חושבת כי " ישראל לא רק מענישה את האסירים תוך הטלת עונש מאסר לשנים רבים עליהם, אלא גם היא מענישה את הנשים הפלסטיניות באותה מידה תוך קפוחן מבעליהן הדבר המביא באופן נורמלי לקפוחן מרגשים של אמהות ". לדבריה, "בהנחה כי מגיע לבעלי להיכלא ... אך אני פונה אל ישראל ואל כל העולם ואומרת : מה היא אשמתן של אלפי הנשים הפלסטיניות המקופחות מהמהות ומילדים ......!? ".
