22/07/2007
חתיכות ארכיאולוגיות וחפצים מלאכותים מהמורשת הפלסטינית אותם אסף "בסאם בדראן" במשך יותר מ-35 שנים מכל מקום ותמורתם שלם סכומים גדולים. זה לא היה סתם תחביב אלא הוא רצה בכך לאתגר את הכיבוש הישראלי.
הוא הפך את ביתו למוזיאון פלסטיני כשהניח בו את החתיכה הארכיואולוגית הראשונה בשנת 1972 שהיוותה אז אבן-יסוד של המוזיאון. החתיכה זו היתה פמוט (פנס) אותו קנתה אימו ביום חתונתה ונשאר ברשותה.
בסאם הדגיש כי הוא איתגר את הכיבוש הישראלי בהקמתו למוזיאון בביתו והשתדל במשך שנים ארוכות לאסוף כל המסמכים והחפצים הארכיאולוגים אשר מוכיחים לעולם כי הפלסטינים הם בעלי האדמות אותן כבשה ישראל ולא כפי שאמר הרצל "ארץ בלי עם". הוא אמר, "נתכלתי בקשיים רבים באסיפת הנכסים אלה ושלמתי עבורם סכומים נאים כי הישראליים היו הקודמים שהגיעו לחפצים אלה והשחיתו אותם בעוד להמון פלסטיניים אין מושג על הערך האמיתי שלהם. הוא עוד הסביר כי " קניתי שטר של מאה לירה פלסטינית ביותר משבעים אלף דולר ".
לדבריו של בסאם, הוא בחר בביתו הפרטי להיות מוזיאון מחשש שיהרס על ידי הצבא הישראלי. הוא צייד את הבית בצורה שלמה ב-1980 ונפתח בטקס רשמי גדול בנוכחותם של דמויות ובכירים פלסטינים בנוסף לציר פרלמנט שודי אשר אמר אז " בתוך ביקורי למוזיאון זה ידעתי את סיפורו של העם הפלסטיני ואת חייו ... אף אחד לא יכחיש את האמת כי העם הפלסטיני הוא בעל הארץ משום שישנם אובקטים פיזים ומוחשים מהווים עדנים היסטורים שונים שמוכיחים כי הוא אמנם רכש את הארץ הזה ".
פינות המוזיאון
המוזיאון שהקים בסאם בביתו כולל מגון פינות: התלבושת המסרתית של הפלסטינים, כלי חרס וחפצים מלאכותים בהם השתמשו נשים פלסטיניות בעבודת בית, פינה של מסמכים, כתבי זכויות וחוזים שהיו נחתמים בעיסקות בין הסוחרים לחברות פלסטיניות ומגלות איך הבן אדם הפלסטיני היה בונה את עצמו. הפינות האחרות של המוזיאון אשר כללו מגון כלים כגון : כלי חרישה ושתילה, לוחיות של טחינת חיטה וזיתים בנוסף ל"הטבון הפלסטיני המסרתי" המיועד ליצור לחם, מספרות חיים שלמים וכמו כך מספרת הפינה של השטרים הפלסטינים סיפורים רבים.
"המוזיאון שהקמתי מוכיח כי הימורשת הפלסטינית עדיין קיימת וכי העם הפלסטיני עדיין חי בארץ שלו עד כה .... המורשת היא ההתנהגות היום- יומית לבן אדם הפלסטיני על ארצו, והנכסים במוזיאון מוכיחים את הקשר הזה בין הבן אדם לבין ארצו ", אמר.
יתכן שהדבר המהווה אינדיקציה על איתגרו של בסאם לכיבוש הישראלי הוא חדר האורחים בביתו. המושבים הם מיוחדים במינם משום שהם עשויים מעצי זית רומאים ( נשתלו בעדן הרומאים ) שנעקרו מאדמותיהם של בסאם ותושבים אחרים על ידי הבולדוזרים של הצבא הישראלי לטובת בניית גדר ההפרדה. " מושבים אלה אני עשיתי בעצמי על מנת להיות מזכרת ועדות על הקמתו של הגדר ", אמר.
מוזיאון גדול יותר
בסאם ציין כי ישראל במדיניותה מתאמצת ועושה כל מאמץ אפשרי לשם דיכוי הבן אדם הפלסטיני ולשם השתלטות על אדמותיו. לדבריו, "המוזיאון מיצב ומחזק את ההיבט הלאומני ואת השיכות", והוסיף כי הישות הפלסטינית מיוצגת בשטרי כסף ומסמכים אשר מוכיחים על מציאות של מערכת שלמה לעם הפלסטיני.
בסאם הסביר כי הוא לא רק אוסף החפצים הקשורים למורשת הפלסטינית אלא גם אוסף המידע הכרוך בו משום שעשיית כלים אלה ושימושם החלו להיכחד במותם של הסבים. מתוך אסיפתו לחפצים בסאם השתכנע כי הפלסטיני היה עושה בידיו ובכוח עצמו את המצרכים החיוניים. הוא ציין כי " המצב הכלכלי הפלסטיני הישן ומערכת האיחסון שהיתה שוררת אז היו מאפשרים את תושבי הכפר להירחק תקופת שנה שלמה לפני שיכנסו בשלב של רעב ".
כעת, החל בסאם בבנית מוזיאון גדול בעיר בו הוא חי בגדה המערבית בנוסף לבית מלון פלסטיני אשר כרוך בצורה עמוקה במורשת הפלסטינית וכל זה מתוך נסיון לשיקום ורפורמה לחלק קטן ממה שהרס וגזל הכיבוש הישראלי.
